האם צריך רכב בולטה?
זה תלוי, והתשובה הכנה מתפצלת לשניים. אל תיכנסו עם רכב לולטה עצמה — זו עיר-חצי-אי קטנה ומבוצרת, ברובה להולכי רגל, עם אזורי תנועה מוגבלת וכמעט בלי מקום לחנות. אם אתם נשארים בתוך החומות או בציר ולטה–סליימה–סנט ג׳וליאן, רשת האוטובוסים של מלטה (Malta Public Transport) מכסה אתכם היטב ורכב שכור הוא רק נטל מיותר. אבל אם אתם רוצים לראות את שאר האי בקצב שלכם — מדינה, מרסשלוק, המערה הכחולה, צוקי דינגלי, והמעבורת לגוזו — רכב פותח לכם אי קטן שהאוטובוסים מכסים רק חלקית. פרט אחד תופס כמעט כל מבקר שאינו בריטי לא מוכן: במלטה נוהגים בצד שמאל, שריד לשלטון הבריטי, ולוקח יום-יומיים של תשומת לב מודעת אפילו לנהגים מנוסים.
- ותרו על רכב בולטה עצמה — העיר העתיקה קומפקטית, ברובה להולכי רגל, עם אזורי תנועה מוגבלת וכמעט בלי חניה.
- רשת האוטובוסים של מלטה מכסה את ציר ולטה–סליימה–סנט ג׳וליאן באופן סביר, כך שהתנהלות יומיומית באזור הזה לא דורשת רכב שכור.
- שכרו רכב אם רוצים לראות את שאר מלטה בעצמאות — מדינה, מרסשלוק, המערה הכחולה, צוקי דינגלי, ומסוף המעבורת לגוזו כולם דורשים נסיעה.
- במלטה נוהגים בצד שמאל (שריד בריטי) — הסתגלות אמיתית לישראלים ואמריקאים. רישיון לאומי תקף עד 12 חודשים; מומלץ רישיון נהיגה בינלאומי.
ולטה עצמה כמעט נטולת רכבים מעיקרה
ולטה היא אחת מבירות אירופה הקטנות ביותר — עיר-חצי-אי מבוצרת שאפשר לחצות מקצה לקצה ברגל בכ-30 דקות. רוב העיר העתיקה להולכי רגל, הרחובות צרים ותלולים, וכמעט אין סיבה לנהוג בתוך החומות בכלל. אם הטיול שלכם הוא ולטה בתוספת סליימה או סנט ג׳וליאן הסמוכות, רכב יבלה את רוב הזמן חנוי ויעלה לכם יותר במתח ממה שהוא חוסך בזמן.
אזורי תנועה מוגבלת וחניה כמעט אפסית
ולטה מפעילה מערכת כניסת רכבים מבוקרת (CVA) בשערי העיר, עם מצלמות שגובות תשלום על כניסה בשעות מבוקרות — היא נבנתה כדי להרתיע נהיגה מזדמנת אל המרכז, לא לקבל אותה בברכה. בתוך החומות, חניית רחוב נדירה עד לא קיימת; רוב המבקרים שכן נוהגים חונים במתקן Park & Ride מחוץ לעיר או בחניון בתשלום, וממשיכים ברגל. ניסיון לחנות ליד דלת המלון בעיר העתיקה הוא בדרך כלל חיפוש אבוד.
רשת האוטובוסים באמת עובדת עבור הציר המרכזי
Malta Public Transport מפעילה רשת אוטובוסים צפופה שיוצאת מהמסוף המרכזי של ולטה, עם שירות תדיר לסליימה, סנט ג׳וליאן וערי חוף נוספות. למבקרים השוהים בציר הזה, אוטובוסים הם דרך מעשית ונטולת מתח להסתובב בלי לגעת ברכב שכור בכלל. הכיסוי מתדלדל ברגע שפונים לדרום הכפרי, לחוף המערבי או לכפרי הפנים — שם רכב מתחיל להיות משמעותי.
נהיגה בצד שמאל היא החיכוך האמיתי, לא גודל האי
מלטה קטנה מספיק כך שהמרחק כמעט אף פעם לא הבעיה — נהיגה בצד שמאל היא כן. זה שריד לשלטון הבריטי, ולמבקרים הרגילים לנהוג בצד ימין, היום הראשון מאחורי ההגה דורש ריכוז אמיתי, בעיקר בכיכרות תנועה, שמלטה משתמשת בהן ללא הרף. תנו לעצמכם נסיעה ראשונה שקטה, הרחק מהתנועה של ולטה, לפני שאתם מתמודדים עם משהו עמוס.
כבישים צרים ועומסי שעות שיא ברגע שיוצאים מהעיר העתיקה
מעבר לולטה, כבישי מלטה לרוב צרים, משולטים בצורה חלקית לפי סטנדרטים בינלאומיים, ויכולים להיתקע קשות בשעות העומס של ימי חול, בעיקר סביב סליימה, סנט ג׳וליאן והכניסות לולטה עצמה. רכב שימושי מאוד להגעה למדינה, מרסשלוק או למעבורת לגוזו — פשוט אל תצפו לנהיגה מהירה מנקודה לנקודה בשעות השיא, ותקצבו זמן נוסף.
